בעיר המשפחות / גל קוסטוריצה

"בתיק שלה היא מחזיקה מה שנחוץ. זו לא עֶרְכָּה;
רק כמה חפצים שאם יהיו שם קבע היא תוכל ללכת ולא לחזור"

ספרה החדש של הסופרת והעורכת גל קוּסטוּריצה הוא מסכת שכורכת שירה ופרוזה ומטפלת במשמעות, בשייכות ובשורש.

בעיר המשפחות נוגע בעדינות, ועם זאת באומץ, באלימות שביחסי אם-אב; בהרסנות שביחסי אם-בת; בחסכים ובעיוותים שריצפו את הדרך לבגרות; בלמידה ובתיקונים שסללו דרכים חדשות; ובירושה שאנו מעבירים, פעמים רבות בלי דעת, לילדינו.

"הספרים שלי הם רטרוספקטיבה, התפתחות של חיים, שהם החיים שלי"

גל קוּסטוּריצה, אחת הכותבות האיכותיות שפועלות כיום בישראל, מתבוננת על כתיבה כעל חומר גלם שאפשר ללוש אותו. בעיר המשפחות הוא ספרה הרביעי.

גל קוסטוריצה

יוצרת, עורכת ומדריכת פילאטיס, נולדה וגדלה בבאר שבע. ספריה הקודמים הם רב-המכר לבד באוקיינוס – סיפורו המופלא של סלבה קורילוב (ספרית מעריב, 2009), שותפות מותנית  – סיפורי כרך (עמדה-דגש, 2011) ומהגרת – שירה (עמדה, 2013). שיריה וסיפוריה פורסמו במגוון כתבי עת.

מִלִּים נִשָּׂאוֹת בָּאֲוִיר וְאֵין דּוֹרֵש

אֶלָּא אָדָם אֶת מִלּוֹת עַצְמוֹ

קוראים ממליצים

בסביבות 15:00 ירדתי בגבול יפו. מהבוקר אני בדרכים – מהסטודיו בירושלים לפגישות עבודה בתל אביב, ואז, בדרך דרומה, לפגישת עבודה נוספת. אני מתקדמת לפי תוכנית כבר חמש שנים, חופרת בכפית מנהרה אל החופש. ועכשיו, כמעט מאני-טיים, כשהים של יפו מנצנץ מהחלון, אני עוצרת את הסחרור כדי לנשום קצת.

דשא, יונים, ים. זוג על שמיכה. פועל בשכיבת בטן מחשידה – יד גלויה, יד חופנת. תחת צמרת דקל, כשהראש שעוּן על צרור תפוּח במיוחד, הרעיון שאעצום עיניים הופך מיד לא-רלוונטי, לא בגלל הגבר שנועץ מבטים; גם לא מפני שהשינה חמקנית (היא תבוא אי מתי שאבקש). אלה הריח הלח, הבריזה והכחול עם המפרשית. הם מגבירים את האדרנלין בתקופה הזאת שפוסעת באיטיות וביסודיות לקראת עתיד שיש בו מטרות מוגדרות היטב אבל אין בו עתה בדל של ודאות. כאלה הן תקופות של שינוי.

בעיניים פקוחות אני משננת מנטרות: התשובות תמיד נמצאות. הן מכתיבות את עצמן כשמגיעה העת. ואת נדרשת לשמור על ערנות. למלא בעשייה את הבקרים. להקשיב. להגיד רק את האמת. להשאיר לעצמך ערב פנוי. לדבר מעט. להתאמן יותר. להודות על הטוב. לא להתפתות לשקוע. לא להפסיק לאהוב. בסוף גם העקירה הזאת תושלם. בסוף תמצאי לעצמך בית. אולי אפילו ביפו. 

ראש בראש "עברית"

להכיר את האנשים מאחורי הספרים

רגילה להיות תקועה בכתיבה, מכורה לסרטוני חתולים וחושבת שיש להתייחס לספר כאל יצירת אמנות. גל קוסטוריצה ("בעיר המשפחות") עונה לשאלון האישי

מאחורי הספרים

ריאיון עם תמר גור​

הכתיבה של "בעיר המשפחות" בפירוש אינה מתעדת סיפור חיים. במבנה הלא-סטנדרטי שלו ניסיתי לחדד את המחשבה שהחיים שלנו בנויים איים-איים שמצד אחד אפשר לחבר אותם לנרטיב עם כרוניקה ידועה מראש, ומהצד האחר אפשר לראות בהם חומרי גלם, ולבנות מהם ומהרגעים שנמצאים ביניהם נרטיבים שונים, מקבילים ומשתנים – גם למעננו, גם למען ילדינו.

MOKASINI תרבות

ריאיון עם ד"ר מאיה גז

מבנה הוא חלק מרכזי ביצירה שלי . אני מאוד רוצה שמבנה ידבר גם בלי תוכן. ככה זה במוזיקה, באמנות פלסטית. אני אמנם כותבת מילים, אבל גם אילו לא אני כתבתי את "בעיר המשפחות" הייתי מבינה שעלי להתבונן עליו מחוץ לגבולות הז'אנר, כאילו היה תערוכה, מיצג או מחזמר.

על ספרים ותלתלים כחולים

סקירה

אני לא חושבת שהיה עוד ספר שעברתי איתו תהליך כזה, ספר שהפעם הראשונה שקראתי בו השאיר אותי כל כך מבולבלת וחצויה בתחושותיי. ספר שהוציא אותי מאזור הנוחות שלי והשאיר אותי חסרת מילים, כי פשוט לא ידעתי להגדיר אותו לעצמי (אז איך אוכל לספר עליו או לכתוב עליו?!) ועדיין משהו בו משך אותי אליו, משך אותי לקרוא בו בשנית ובשלישית (ואני בטוחה שתהיה גם קריאה רביעית).

קפה עם שרון 103.6FM

שיחה כנה ומרתקת עם שרון זליקובסקי. על ילדות עם אבא על הספקטרום (״לא תיקשרו בבית״), על גיל 50 ועל העוצמה שבו, על הבחירה שלא להביא ילדים, על הספר הרביעי ״בעיר המשפחות״ ועוד.

"…בעולם הזה
אתה תמיד במרחק
תמיד תהיה שואף וחסר…"
[יונתן רזאל, "הגעגוע"]

לְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת מֻכָּרִים,
לְלַטֵּף חֲתוּל,
לְהַרְגִּישׁ בַּבֶּטֶן בַּיִת,
לְהַעֲמִיק עוֹד קֶמֶט שֶׁל חִיּוּךְ רַק בִּגְלַל מֶזֶג אֲוִיר מֻשְׁלָם.

החיוך מרפא. הוא גם דרך להגיד תודה
♥️
גל